החלטה
פתח דבר
בפני בקשה שהגיש המבקש שעניינה השלמת הליכים המקדמיים ומתן צו המורה על מענה ענייני לשאלון וגילוי מסמכים כדין.
עאטף קראוואני, הנתבע (ולהלן: "המבקש") הינו אדם פרטי אשר התקשר ביום 2 יולי 2012 באמצעות הסכם עם מט"ח 24 בע"מ, התובעת (ולהלן: "המשיבה" / "החברה") הינה חברה אשר בין היצר מבצועת עסקאות חליפין במטבע חוץ לרבות עסקאות חליפין עתידיות במטבע חוץ ובמכישים פיננסים נגזרים בלבד. מר רפי כהן (להלן: "המצהיר מטעם הנתבעת") כיהן בזמנים הרלוונטים כמנכ"ל החברה.
התביעה העיקרית הינה בקשה לביצוע שטר שמסר המבקש למשיבה על סך 292,035 ₪ שהוגשה ביום 10 ינואר 2011 על ידי המשיבה לאור חילול המחאה. ביום 10 אפריל 2011 הוגשה התנגדות לביצוע השטר. ביום 11 אוקטובר התקיים דיון בהתנגדות, ובמסגרתו ניתנה למבקש הרשות להתגונן.
טענת ההגנה המרכזית של המבקש הינה כי הצ'ק נמסר למשיבה לביטחון. כי בפועל כי "הועלמו" מחשבונו אצל המשיבה, שתי עסקאות, אשר היו אמורות להניב לו, רווח כספי עצום, ולאיין את החוב הניטען.
דיון
התשתית הנורמטיבית
פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.
סימן ב' – שאלונים.
סימן ג' גילוי מסמכים.
העיקרון והשיקולים המנחים את בבית המשפט בדונו בבקשות לשאלונים וגילוי מסמכים :.
העקרונות הרלוונטיים לגילוי מסמכים סוכמו ופורטו לאחרונה בפסק דינו של כב' השופט חנן מלצר ברע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ [פורסם בנבו] (15/10/08). בפסק דין זה נאמר כי התנאי הראשון לקיומה של חובת הגילוי הוא שהמסמכים יהיו רלוונטיים לעניין נשוא התביעה. פרשנות תנאי זה היא מרחיבה, וכוללת גם סוגי מסמכים שתועלתם להליך אינה וודאית ועקיפה, וזאת בהתחשב בשלב המקדמי שבו מבוקש גילוי המסמכים. מכאן, כי ניתן להסתפק בקיומו של יסוד סביר להניח שלמסמכים המבוקשים עשויה להיות רלוונטיות להמשך ההליך. עם זאת, קיימים סייגים שונים המובילים לצמצום היקפו של עיקרון הגילוי, לדוגמה, במקרה שבו הגילוי עלול להכביד על בעלי הדין באופן שאינו סביר בנסיבות העניין (וגם כאשר דרישת הגילוי נסבה על מסמכים רלוונטיים). האיזון הראוי הוא, שככל שמדובר במסמך שחשיבותו לבירור המחלוקת היא חשובה יותר, כך קיימת הצדקה ברורה יותר לגילויו, גם במחיר של "תוספת הכבדה", ולהפך- ככל שגילוי המסמך מהווה נטל מכביד יותר, כך יש לבחון ביתר זהירות את נחיצותו.
(הדגשה שלי – כ.ל)
כבוד הרשם (כתוארו אז) אבי זמיר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין א' 001482/05 המביא את דבריו של שופט בית משפט העליון חנן מלצר
בהתאם להלכה הפסוקה ובעניין רע"א 3068/08 סונול ישראל בע"מ נ' מינה ליזרוביץ
אשר לשאלונים ולשאלות: נזכור, כי נושא השאלונים הוא אחד הפנים של מגמת השקיפות בהליכים השיפוטיים. אומר כאן, שאלונים, כמותם כהליכי גילוי מסמכים שהם פן אחר של אותה מטבע, יסודם במגוון שיקולים, שהאתגר השיפוטי הוא ליתן להם את משקלם הראוי. ב-1999 ניתח ד"ר ש' לוין, כעניין תיאורטי וגם על סמך ניסיון שיפוטי רב, את הליכי הגילוי, ותיאר את גישת סדרי הדין הישראליים לכגון דא כמעין פשרה: "מגמתם שלא להפוך את הליכי ההכנה והגילוי למעין חזרה כללית לקראת המשפט, ומנגד – לתת הזדמנות לבעל דין לגלות את עיקרי הראיות שבידי יריבו ולפעמים גם מידע נוסף", ולעניין זה ניתן לבית המשפט שיקול דעת, תוך שהמגמה היא "למצוא את האיזון הנכון בין הצורך לתת לבעל הדין כלים נאותים, כדי לברר את אשר באמתחתו של יריבו, ומנגד כדי שלא להכביד יתר על המידה על ההליך כולו" (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט-1999), סעיף 161 בעמ' 150). המחבר המלומד מציין, כי זה מול זה עומדים, למשל, גישת "הקלפים הגלויים" המקרבים עשיית צדק – ומנגד החשש פן ייהנה בעל דין ממידע סודי שיפגע בצד האחר שלא כראוי (שם, סעיף 162 בעמ' 151). (הדגשה שלי – כ.ל)
ובהמשך:
אמות המידה לעניין השאלונים נקבעו בתקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, המאשרת "שאלות שהן לעניין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל פה", קרי, יש צורך להציג את הרלבנטיות שבשאלות.....השכל הישר ומידת ההגינות כלפי כולי עלמא הם יועצים טובים לבית המשפט בהפעלת שיקול הדעת, גם בבואו לבדוק אם השאלות נוגעות לעניינים הקשורים במחלוקת, קרי, הן רלבנטיות, וראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, 2007), 184185 והאסמכתאות דשם, וכן קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (מה' 15, 2007), 765, וכדברי המחבר קשת, "הרשות להציג שאלות אינה מוגבלת לעובדות הישירות השנויות במחלוקת, אלא מתייחסת גם לכל עובדה אחרת שיש לה רלבנטיות לגבי העובדה הישירה" (שם, 767 והאסמכתאות), אך נדרשת מניעת הכבדה יתרה על הנשאל (שם, 769-768) ואין מותר "דיג" (773-769). מגוון השיקולים נפרש איפוא לפני בית המשפט הדיוני בחקיקה, בפסיקה ובדברי מחברים – ולפניו אתגר ההכרעה.
בהתאם להלכה הפסוקה בעניין רע"א 4217/96 כל אל ערב בע"מ נ' אלסינארה בע"מ (פ"ד נ(1) 437)